ארמון ורסאי וארוחת ערב אצל חברינו הפריזאים

כן, כן שוב היינו הורים רעים ועשינו השכמת בוקר מוקדמת לילדים. הפעם במטרה להגיע לארמון ורסאי לפני כל היפנים (שם גנרי לתיירים, למען האמת אין דומיננטיות של מזרח-אסייתים).
התחלנו בטיולים בגנים כי לא ידענו לאן יתפתח מזג האוויר. חששנו מגשם, אך בדיעבד טוב עשינו כי נעשה די חם בצהרים.
הגנים עצומים, ואולי מעידים אפילו טוב יותר מהארמון על שגעון הגדלות של מלכי צרפת בזמנם. שמורים ובעיקר גזומים היטב - לכל שאר הפעולות הטבע כאן דואג.

נגה לומדת את המפה

מסיבה לא ברורה אף מזרקה לא עבדה. חבל.

טבע בבוץ

ברווזים ברווזים בואו הביתה. או: ארוחה קלה בצד התעלה.

משם המשכנו לסיבוב בארמון. צפוף מאוד, מפואר ומצועצע מאוד.

בשלב זה הבנו שאיבדנו את דנה. הושבנו את רועי עם נגה בפינת החדר ויצאנו לתור את הארמון אני לכיוון אחד ואיתי לשני.
תודה לאל האבידה נמצאה כמה חדרים בהמשך, ליד הפיצול בו דנה הבינה שמשם לא כדאי להמשיך לחפש אותנו כי אי אפשר לדעת לאן נלך.

מפה לשם הצהרים חלפו ולמעשה בילינו כל היום שם.
מבחינת הבילוי והייחוד "תחנת חובה" זו מצדיקה את המוניטין שיצאו לה.
יצאנו לקראת ארבע, הגענו לחדרנו/דירתנו והספקנו להתקלח ולהחליף בגדים בזריזות לפני יציאה לארוחת ערב אצל גרטה ואשי החברים שלנו שכעת בפריז. אכלנו ארוחת ערב שלא היתה מביישת אף מסעדה מקומית פה... גם באירוח אצלם בגדרה היה טעים, אבל בכל זאת ספגו משהו בפריז.
היה כל כך כיף שלא שמנו לב לשעון והגענו למטרו בחצות על מנת להגיע להתמוטט במיטות.