נסיעה לבוסטון

אחרי ששלחתי את הילדים והבעל חזרה הביתה. נסעתי לי קצת לבוסטון להעביר את הזמן.
ג'יפה (ה- GPS שלנו) הצליחה לשלוח אותי דרך אחת הדרכים היפות ביותר שנסעתי בה מניו יורק לבוסטון CT-15.
אפילו קצת צילמתי.

כל מיני גשרים מיוחדים לאורך הדרך

הגעגתי לבוסטון בדיוק כדי לאסוף את אורית מהעבודה, להסיע אותה הביתה, וללכת לאוכל אוכל מקסיקני חביב.
בערב יצאנו לאכול במסעדה יחד עם האוטו הנהדר שהבאתי מניו יורק.
שאר התמונות והסיפור אפשר למצוא בבלוג של אורית היום הראשון 
והיום השני על התערוכה של צ'יהולי

להתראות ניו יורק

קמנו ואכלנו ארוחת בוקר עם חווה. התארגנו ונסענו לביקור אחרון בניו יורק.
המטרה היתה להשלים שני דברים שלא הספקנו.
1. נושאת המטוסים.
2. האמפייר סטייט בילדינג.
שתי המשימות בוצעו בהצלחה. הראשונה יותר, השניה גם - אבל בסיוט גדול. 
בשביל להגיע לתצפית של האמפייר סטייט חיכינו בתור שעתיים שלמות.
50 דקות ראשונות היו בשביל לעבור את הבידוק הביטחוני, עוד 45 דקות כדי לעלות לקומה ה- 80 ואח"כ עוד 25  דקות כדי לעלות את השש קומות כדי להגיע לתצפית עצמה. כשמגיעים למעלה אתה כל כך מותש. אסור לשבת, אם אתה יושב מיד מקימים אותך (אפילו על הרצפה אסור). פשוט סיוט שלא נגמר. למודי דיסני שאלנו את עצמנו למה אין בתחילת התור שלט המצביע על כך שזמן העמידה בתור הוא 120 דקות, שתוכל לחשוב אם אתה רוצה לעשות את זה בכלל...

דגם מלגו של נושאת המטוסים 1:40 - ביג, יש למה לשאוף

כפיר כחול לבן

נוהגים

בודקים במפה מה היעד הבא...

האמפייר סטייט השאיר אותנו כל כך מותשים שאפילו לצלם לא היה כוח.

אחת להוכחה שהגענו למעלה

זהו משם לא נותר, אלא לאכול חתיכת פיצה, ולטוס לשדה התעופה, בכדי לא לאחר לטיסה.
נפרדנו. נשיקות בארץ.

נפרדים מריבי

קמנו הבוקר מוקדם כדי לארוז ולנקות את ריבי שלנו. היום נפרדים ממנה.
הזהירו אותנו בארץ שהכול צריך להיות מבריק כי אחרת מחייבים בנקיון, ולכן קרצפנו אותה היטב.
כמובן שכשהחזרנו את ריבי אף אחד לא הסתכל על כלום, הדבר היחידי שהם בודקים זה פגיעות חיצוניות. אבל יכול להיות שיש מצב שהיה לנו מזל באותו בוקר.
דברים שנשארו לנו נייר טואלט, עצים למדורה נתנו לשכנים שלנו בחניון שנתנו לנו בתמורה 3 שקיות אשפה גדולות שהיינו צריכים. את שאריות האוכל שלנו נתנו באתר החזרת הרכב למשפחה שבדיוק שכרה קרוואן, ומאוד שמחו לקבל זאת.
לשדה התעופה כיוון שהזמנו אוטו גדול, הגיעה לימוזינה שהיתה אטרקציה לכולנו.

אחרי ריבי היינו צריכים לשמור קצת על מרחבים.
מלוס אנג'לס טסנו לניוארק. שם הלכנו לקחת את הרכב midi השכור שהזמנו. כל כך הצטערנו שלא היה מה שהזמנו, אבל בכל זאת הסכמנו להתפשר ולקחת לנו רכב SUV מהמלאי - נו טוב...

ארץ ההרפתקאות של קליפורניה

היום התחלנו את היום בכניסה לפארק California Adventure Land מיד למודי נסיון יום קודם עשינו הערכת מצב.

סקירת מפות ראשונית

 הדבר הראשון שהלכנו לעשות היה המסע אבובים הגדול שלהם. אמנם אנחנו כבר למודי קפיצים שפיצים (אשדות) מהרו'ג ריבר ועדיין נהנו מאוד.

שומעים את הצרחות?

היינו בגלגל הענק שכשהוא מסתובב הוא גם מתנדנד מאוד חזק. חלקנו (דנה ואיה) כמעט מתו מהבחילה שזה עושה, והשאר פשוט נהנו.

הצד שקצת סבל

הצד שנהנה

הפעם החלטנו להשתמש בעובדה שקנינו כרטיסי hopper וחזרנו לדיסנילנד להשלים לראות את ה- innovation שכשבנו יום קודם כבר היה סגור. הספקנו לחזור ל adventure כדי שאיתי והילדים יהיו בטיסה מעל שמי קליפורניה בזמן שנגה ואני נהיה ב red woods park שזה פשוט גן משחקים ענק שנגה נהנתה בו מאוד.
חזרנו שוב לדיסני להספיק להיות ב- toon town ולראות את הבתים של מיקי והחבר'ה.

לבסוף חזרנו מהר למופע הערב של adventure park מופע של מים, אורות וצבעים מרהיב ביותר שבסיומו  הילדים אמרו: "עוד לא ראינו משהו כל כך יפה". הזיקוקים של דיסני ממש החווירו ליד המופע הזה (סליחה מיכי...)
מצאנו ביוטיוב מישהו שהצליח לצלם את המופע הזה

חזרנו מותשים לגמרי לריבי.
אנקדוטה אחרונה שרועי הסב את תשומת ליבנו היא הכתובת על פחי הזבל בדיסני: Waste Please

אין ספק בהחלט משתמע לשתי פנים

לילה טוב.

דיסני זה בסדר.

היום התחלנו את היום בללכת לדיסני. פשוט קמנו בבוקר והלכנו.
בהתחלה לקח לנו קצת זמן להתאפס על עצמינו, אבל בשלב מסויים הבנו את הפרנציפ והתחלקנו לשתי קבוצות אני ונגה הלכנו לעשות את הדברים שנגה אהבה, והגדולים הלכו לעשות את מה שהם אוהבים. בצהרים יצאנו מהפארק לאכול וגם לנוח צהרים וחזרנו בכוחות מחודשים כדי לראות את המצעד המפורסם.
אז גם היינו במכוניות מרוץ.
אם עד למכוניות מרוץ דנה הגדירה ש"דיסני זה בסדר". אז אחרי מכוניות המרוץ היא היתה כל כך נלהבת שכבר אמרה ש"דיסני זה גדול"...

התחלנו ברכבת של פו

וכמובן ביציאה יש אפשרות להצטלם איתו

ראינו את הטירה של דיסני

דנה דרשה תמונה של הטירה

נגה אהבה מאוד את הסחרחרה והיינו עליה 3 פעמים.

אחרי הצהרים חזרנו כדי לראות את התהלוכה שלא חשוב מה היה בה רק תראו את הפרצוף של נגה כשהיא עוקבת אחריה...

תמונה שווה אלף מילים

והחלק החשוב של היום מסלול מכוניות המרוץ. תחילה קיבלנו רשיון נהיגה.

שי בשביל רשיון נהיגה לא צריך להתאמץ כלכך פשוט נוסעים לדיסני ומקבלים במקום.

ואח"כ למכוניות.

הנהגים

למה אין צופר במכוניות האלה?

קצת חוויות מעוד מתקנים

במונורייל

רועי ואיתי בספייס מאונט

דנה עם הטירה של דיסני מאחור

וכמובן אי אפשר בלי הזיקוקים, שמוקדשים באהבה למיכי.

חזרנו לריבי עייפים, לא לפני שעוד טרפנו מנת פנקייק אמריקאי בדרך.

כמה זמן לוקח להגיע מהחניון ב- King City לחניון ב- Anaheim ?

טוב זאת לא סתם חידה, זה חשוב כי את זה בעצם בדקנו היום. הנסיעה אל עבר החניון ליד דיסני החלה ב-10:00 בבוקר אחרי מילוי גז ודלק בקינג סיטי והסתיימה אי שם ב 23:30 בלילה בחניון באנהיים.
כל היום הוקדש לנסיעה. למעט שתי עצירות שעשינו בדרך עליהן אספר לכם בהמשך.
הראשונה היתה בצהרים בסנטה ברברה.
עצרנו ראשית כי זו עיר ממש יפה ושנית כי רצינו לאכול במקום כלשהו בדרך.
החלטנו לאכול במסעדה מקסיקנית כדי לתקן את הרושם שהיה לילדים על אוכל מקסיקני. באחת ההזדמנויות עצרנו באיזו fast-food בדרך והאוכל לא היה משהו.

האוכל כאן היה הרבה יותר טוב מהפעם הקודמת...

ואח"כ טיילנו קצת בעיר.

כף הקנגרו בשביל סבא

מהדרך ללוס אנגלס

עוד מהאוטו

לא טיילנו הרבה בעיר מפאת הזמן, והמשכנו בדרכנו אל עבר לוס אנגלס. בדרך למדנו שגם אצל האמריקאים אחה"צ ביום ראשון יש עומס תנועה של החוזרים מהסופ"ש, ובנסיעה איטית ומעצבנת לפרקים צלחנו את כל הדרך והגענו לבית של חני וקווין.
שם היתה העצירה השניה שלנו בדרך. חני למדה עם איתי בבית הספר ומאז כמעט לא התראו. כשעשינו את התכנונים לטיול התכתבנו, כדי לקבל קצת עצות של מקומיים, וגם הוזמנו להתארח. כישראלים טובים מיד ניצלנו את ההזמנה והגענו בהרכב מלא לפגישה.
היה לנו ולילדים כל-כך כיף שלא שמנו לב, והשעה כבר היתה 22:30 שעזבנו אותם.
לא נפרדנו לפני שצילמנו את המשפחה שיהיה לנו תיעוד בבלוג.

קווין, זואי, חני ואדם - כיף של אירוח

הבית על העץ שקווין בנה ונגה לא הפסיקה לשחק בו

 הגענו לאנהיים אחרי 23:30 ומיד נפלנו למיטות. מחר דיסנלנד.

Monterey

הגענו לחניון Laguna Seca State Park ממש בלילה. הפעם הסידור היה להשאיר את מעטפת התשלום בתיבה. אני אחסוך מכם את תאורי בעיות הביוב שעברנו באותו הלילה, נסיעת ריקון באמצע הלילה, כי הביוב עלה על גדותיו ונעבור ישר לבוקר שבו גילינו שהגענו למקום ממש מקסים.

הנוף שנגלה בבוקר

 גם במיקום ממש מתאים לנו, גם נוף יפיפה גם צמוד למסלול מרוצים

mazda race track

הרנג'רית בשער הציעה לנו לנסוע ל- Jacks Peak County Park מקום נחמד שיש ממנו תצפית יפה על מונטריי ושם אכלנו את ארוחת הבוקר. שוב עצה של מקומית השווה זהב.

מונטריי באופק

ארוחת בוקר מול הנוף

נסענו למונטריי שהיא עיר יפה בנוף יפה וכמנהגנו התחלנו במרכז המבקרים שלה

פגשנו את הדגל שלנו בפעם הראשונה בטיול

 טיילנו על המזח הישן.

ראינו כלבי ים במים שזה ממש טוב כי ב-17 מייל לא ראינו אותם.

אח"כ הסתובבנו במזח התיירותי שהיתה בו במקרה פסטיבל טורקיה.

קנינו סוכריות ושוקולדים לילדים

הופעת ילדים בריקוד טורקי 

דוכנים העיקר שמצאנו רחת לקום לרועי

משם המשכנו לדרך 17 המייל המפורסמת. וקטע קטן על כביש מס 1 הלא פחות מפורסם.

הכנסיה במונטריי לרגע איבדנו את נגה שם.

נוף מה-17 מייל

קטע גולף קטנטן בין ים ליבשה. על הגדר של הצופים כתוב שטח פרטי 

אח"כ נסענו על קטע כביש אחד.

את כלבי הים לא ראינו אולי כי היה קר...

נסענו אל King City  שם מצאנו את חניון הלילה שלנו.