מנקודת מבטה של דנה

היום דנה כותבת את הבלוג שלנו.
התחלנו בכך שקמנו מוקדם בשביל לצאת מהכפר שבו אנחנו נמצאים, כדי להספיק לצאת ממנו לפני שהכפר נסגר. כן, מסתבר שהיום יש מרוץ אופניים גדול, "BIKE DAY", שזה כבר נשמע גדול. ולכן צריך לברוח מהר כדי שנוכל לנסוע לאנשהו בכלל, כי סוגרים את כל הכבישים... סליחה, את הכביש היחידי שיש פה.
יצאנו לדרך. נסענו למבצר castello di andraz, שכנראה רגיל שתיירים קמים מאוחר יותר, כי הוא נפתח רק ב-10. אבל בזמן הזה הספקנו לטייל קצת בסביבה ולראות מטפסי הרים.

 

מטפס ההרים

אחר כך, כשהלכנו ראינו גם את החברים שלו עולים.

משחקים ומעבירים את הזמן

מכיוון שיצאנו מוקדם, לא הספקנו לאכול בדירה, אז הספקנו לאכול עד שפתחו את המקום.

בתמונה: נגה אמרה לצלם אותה לסבתא כדי שתראה שאנחנו נהנים כי היא תמיד אוהבת לפנק את הנכדים.

ואז זה קרה (סוף סוף) פתחו את האתר. היה שווה לחכות, כי הטירה היתה מרשימה ביותר.

נוף מהגג

אפילו דאגו לשירותים בטירה

בחר קובץ

הייתה איזושהי תערוכה נוספת ונחמדה, לא ברורה ולא קשורה לכלום, אבל נחמדה.
משם נסענו ל 5Torri ששם, לפי השם, אפשר להבין שהיו 5 פסגות. בנוסף, היו חפירות שקשורות למלחמת העולם הראשונה, מוצגי פיסול של חיילים, רכבל פתוח למחצה, וקור.

עולים ברכבל

מסתכלים על הבובות

הנוף פשוט מדהים

מהרכבל

לאחר מכן, ירדנו וחזרנו לנסיעות פיתולים. נסענו לעיירה הנחמדה cortina d'Ampezzo,  כדי להסתובב ולאכול גלידה, בסוף בכלל אכלנו עוגות.

ואז כבר היינו בדרך חזרה לדירה. בדרך תכננו לעצור במוזיאון. אבל כידוע, כשאנחנו מתכננים, דברים עלולים להשתבש, וזה כמובן מה שקרה. המוזיאון היה סגור. מזל שבמקרה הזה זה היה בדרך לדירה.

התרשמות כללית שלי מהטיול עד הלום:
לא בכל יום אני כותבת פוסט, ולכן חשוב לי שתדעו מה אני חושבת על הטיול הזה. זה אומנם סתם תירוץ לדבר יותר ולישון מאוחר יותר, אבל זאת לא סיבה מספיק טובה בשבילי? (למורת שזה בכל מקרה מה שאני עושה).
1. כפי שבטח שמעתם, הספקתי להיות חולה. ומאז כל פעם שאני קצת עייפה מציעים לי נורופן, למרות שזה מפתה לקחת, אני עדיין לא נמצאת במצב של יעלה.
2. זה פשוט נורא, אנחנו נמצאים בחו"ל ואמא ואבא לא מרשים לי לעשות שופינג!
3.  אומנם הפיצה והגלידה נהדרות, אבל רוב מה שקשור למאכלים ביתיים הרבה פחות טוב. אבל אם כבר לקחת אתה חייב לגמור מהצלחת, אני לא מבינה את ההיגיון שבזה, ללחוץ כאילו יש ילדים רעבים באפריקה!
4. עכשיו כשאנחנו נמצאים בדולומיטים, ההורים לא מרשים לקרוא על שום מקום אחר! ואני, בטוב ליבי, רוצה לעזור להם לתכנן את הטיול (כי כמו ששמנו לב הם לא עושים זאת באופן מרשים).
אני יכולה להמשיך ככה כל היום, אבל לא נעים לי כי אבא ואמא עומדים לקרוא הכל. בסך הכל נחמד פה.
אומרים לי שאני נכנסת עכשיו לגיל ההתבגרות. אני לא חושבת שזה נכון, אבל גם אם כן, זאת לא סיבה להטריד אותי עם עיניינים שוליים כמו לדאוג לאחותי הקטנה במצבים שאני צריכה שיעזבו אותי. פשוט נורא.
דנה.

(תגובת ההנהלה להערה 4: אין שום בעיה לקרוא על כל מקום שרוצים. אפילו על הונולולו. זה אפילו רצוי. מי שלא מספיק - שיקום שעה קודם. או ייפרד קצת מהאייפוד....)