מעברים

שוב קמנו מוקדם הבוקר, הורים אכזריים שכמונו, גמרנו את שארית אריזת התיקים. אין ברירה היום עוזבים את Arabba, ויצאנו לדרך.
נסענו למעבר ההרים passo pordoi. מעברי ההרים הם המקומות בהם ההרים קצת יותר נמוכים, ולכן בהם עוברות הדרכים המחברות בין העמקים שהם יותר מיושבים. מה שאנחנו קוראים קו פרשת המים. במהלך השנים המקומות האלה נהפכו מקור משיכה לתיירים ואליהם הוסיפו רכבל שמעלה את הנוסעים לאחת הפינות הגבוהות של המקום, וכך ניתן לעשות תצפית לכל הכיוונים (ובדרך כלל גם סקי, שזו הסיבה הנפוצה לבניית רכבלים). הבוקר היה בהיר ומזמין לעלות לתצפית עם ארוחת הבוקר הקבועה שלנו (הרבה לחמניות מרוחות בכל מיני גבינות ומתוקים) על מנת לערוך אותה מול הנוף. בסיומה היתה הופעה של האמנית נגה בליווי להקת הליווי שלה.

קודם כול אוכל

עשינו סיבוב על הפיסגה שהתחיל בנוף מרהיב והסתיים בתוך ענן. 

בקתת התאוששות, למטיילים רציניים (לא כמונו).

מגדלים חזיר בבקתת ההתאוששות.

 העלייה חזרה לתחנת הרכבל היתה קצת קשה בעיקר בגלל החמצן הדליל, בכל זאת 2590 מטר מעל פני הים.

בשלב זה הקרונית בענן

 בהמשך נסענו לאגם קשת הצבעים Lago Carazzo שמכל כיוון אפשר לראות בו את המים בצבעים אחרים ובעיקר גווני הטורקיז שולטים בו (במיוחד לסבתא). מקיפים את האגם בהליכה איטית, כחצי שעה אם הולכים לאט במיוחד.

 אחרי ארוחת ג'אנק פוד המשכנו לעבר בולצאנו bolzzano.
בבולצנו לרגע חווינו משבר כי המצלמה של מיכל נעלמה לנו (כשחזרנו מהטיול בבולצנו היא כמובן נמצאה במקומה באוטו). בנוסף פגשנו את הגשם שהבטיחו לנו כבר יומיים. בטיול הרגלי היה טיפטוף קל שאפשר לטייל במדרחוב של בולצנו ליהנות מהשוק לראות קצת מנופי העיר כנסיות ומנזרים. כפי שהבטיחו ספרי המדריכים, ניכרת בעיר (כמו גם בחלק מהעיירות הקטנות בהן עברנו) השפעה גרמנית חזקה. באופי הבניינים, בשלטים דו-לשוניים, וגם באיטלקים הדוברים גרמנית.
כאמור תמונות מטלפון...

רועי התעקש להוציא לשון אז זה מה שיש

נסענו בגשם שוטף לאגם גארדה