התחלנו את היום בגשר של Calatrava שבניגוד לגשר הירושלמי, בוונציה האומן הצליח להיות קצת יותר צנוע. איתי מיד עדכן את הילדים על מפגש המרגש עם Calatrava בירושלים, אבל על כך בהזדמנות אחרת.
פגשנו יונה שהיתה בדיוק עסוקה במקלחת הבוקר שלה
באי מורנו מתמחים בעבודות זכוכית ובדרכנו למוזיאון הזכוכית אכן ראינו עבודות מיוחדות ומקוריות רבות ויפות (וגם קצת מסחריות).
 |
| אדנית עם פרחים מזכוכית |
 |
| כלי שח יהודים נגד נוצרים |
 |
| ישן אל מול חדש |
 |
| "איזה סנדלים מהממים..." |
יצאנו ממוזיאון הזכוכית והתחלנו ללכת (מיד אחרי גלידה, כמובן) לכיוון ה"ימבוס" (אוטובוס של מים) במטרה לחזור למסטרה ומשם להתחיל לנסוע לדולומיטים. פתאום נשמע צלצול בטלפון עם הקו האיטלקי שלנו. על הקו היתה שולמית, שלומדת עם רועי וגם מדריכה כמוהו בתנועה. גם היא כמונו באיטליה, אך להבדיל היא מבלה אצל משפחתה בטריאסטה, שם גדלה. למרות הפצרותיה והאטרקטיביות שבכך, ויתרנו על ביקור אצלם (סטיה מהדרך של 150 ק"מ לכל כיוון) . שולמית המליצה לבקר בבית הכנסת בוונציה. התחיל דיון על הימבוס האם יורדים ליד הגטו ועושים עוד סיבוב קטן, או ממשיכים לתחנת הרכבת, משם לאוטו ומתחילים להתקדם צפונה ולמעלה. דנה כבר לא היתה במיטבה ואני הזכרתי לאיתי את המקרה המופרסם בבוסטון של הסיבוב הנוסף כשאני בהריון, ונראה שדנה קרובה למצב הזה...
בסופו של דבר החלטנו לעשות מעשה מעט מסוכן ולהתפצל. אני ודנה המשכנו בימבוס לתחנת הרכבת ואיתי, נגה ורועי ניסו לראות את בית הכנסת ולהפגש שעה אחר כך, ב"נקודת ברזל" שנקבעה מראש ובעזרת הווקי טוקי (בהשאלה מבורכת ממשפחת שני).
 |
| הגטו היהודי |
נפגשנו ויצאנו לדרך ל Arabba.
 |
| איזה דשאים שיש להם פשוט לקנא. |
 |
| נגה מיד הבינה איפה המקום הטוב ביותר בדירה |
מכולנו כולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה