רכבת בוקר לפאריז

אין לחץ כמו הלחץ להגיע בזמן לרכבת. במיוחד רכבת לילה לקהיר, סליחה, רכבת יום לצרפת. ארזנו ככל יכולתנו כבר אמש, קמנו עם שחר, נלחצנו והלחצנו - וגם הצלחנו.
כבר אתמול ביקשנו מהבחור שהראה לנו את הדירה שיזמין לנו מונית למחר לתחנת הרכבת. היינו צריכים להזמין 2 מוניות כי אין להם מונית גדולה. אבל זה הצליח, אכן שתיהן הגיעו בזמן והצלחנו להגיע לתחנת הרכבת עם כל הלדים וכל המזוודות. החלק הקשה היה לסחוב את המזוודות עד הרכבת אבל בשיתוף פעולה משפחתי הצלחנו להגיע ולעלות על הרכבת.

בהמתנה לפני העליה

רגע לפני הנסיעה

כך נראת מחלקה ראשונה (בטורינו התמלא קצת יותר)

פעילויות ברכבת. לא תאמינו - אין WiFi !!!

 הדרך היתה יפה, עם מעט עצירות. בהתחלה נוף של איטליה. הנופים השטוחים של עמק הפו התחלפו בהרריים. 

העיירה האחרונה של איטליה בה עצרנו. האיות הבלתי אפשרי כבר משדר צרפתיות.

עוברים במנהרה ואז הנהג מודיע ברוכים הבאים לצרפת. בלי שום פקח ושום שוטר.

נוף ראשון צרפתי כשיוצאים מהמנהרה

עיירה ראשונה בצרפת

 

כפר צרפתי

אגם גדול שפגשנו בדרך.

פרות רועות באחו

הגענו לפריז. הצלחנו בכוחות משותפים לצאת מתחנת הרכבת ולמצוא מונית גדולה שהכילה את כולנו עם המזוודות...
נסענו לדירה הפצפונת שלנו, שנמצאת על תעלת סן מרטין. עלינו עם משאנו את כל המדרגות (102 או 104, הדיעות חלוקות ונעדכן בהמשך). התארגנו ארגון ראשוני ויצאנו לתור את האזור הקרוב.
אמרנו שלום לתעלת המים Saint Martin שעוברת ממש מתחת לדירה, והמשכנו דווקא בכיוון ההפוך.
דבר ראשון עשינו עצירת קרואסון שיהיו לנו כוחות לדרך ואז הלכנו לככר הרפובליק.
מטבע הצרפתים יש פסל גדול שקשור איכשהו למהפכה הצרפתית.

הפסל בככר הרפובליק

המשכנו לכיוון ככר הבסטלייה לתפוס מטרו חזרה. בדרך עשינו עיקוף ונכנסנו לגן היפיפה place des vosges

place des vosges

בדרך חזרה כבר היינו רעבים ומותשים (יש יטענו שבעיקר אני הייתי רעבה ועייפה). נסענו במטרו הביתה ועלינו ברחוב שחשבנו ששלנו. הגענו לקצה ואין תעלה. מוזר, בבוקר היתה תעלה. איתי ניסה להבין איפה אנחנו נמצאים. אני ראיתי קפה/מסעדה בפינה ואמרתי נכנסים לאכול, לא מעניין אותי איפה התעלה- עכשיו אוכלים.  נכנסנו ל Cafe Petite - place johann strauss 75010 שהיה בו אוכל משובח. כל מנה שהזמנו היתה מצויינת ולא רק כי היינו רעבים. גם המלצר הצעיר, שכנראה קלט את המצוקה, סייע לנו באנגלית. כשיצאנו והתאפסנו על המפה הבנו שבמקום לצד אחד של הרחוב הלכנו לצד השני חזרנו למקום הנכון והתעלה עדיין היתה במקומה.
הגענו לחדר להתמוטט במיטות.