יום אחרון בהחלט

היום כמובן התחיל באריזת המזוודות והתארגנויות לקראת הטיסה בלילה. לבסוף מוכנים לצאת לדרך.

את המזוודות איפסנו בתחנת הרכבת, כדי לאוספן לפנות ערב ולתפוס רכבת לשדה התעופה. לתחנת הרכבת הגענו בעזרת החשמלית החביבה של העיר. כל תא עולה 10 אירו ליום והיינו צריכים 4 תאים. התאים גדולים מתאימים למזוודות, אבל מכיוון שהעמסנו הרבה עליהן היינו צריכים חלק להוציא מהתיק ולשים בתא ליד התיק. סה"כ זה עובד מצויין.

דנה בתחנת הרכבת

 משם הלכנו לשכור אופניים. את היום האחרון החלטנו לעשות רכובים.

 רכבנו באיזור האיים של אמסטרדם. שם הבניה חדשה יותר, אך גם היא יפיפיה.

בדרך עוברים ליד מזח סירות שאנשים גרים בהן. על אחת מהן מסר באנגלית ממדפסת ביתית: "נא לשמור על השקט - ילדים ישנים".

על שביל האופניים האדום משהו

קצת משוגעים הבתים האלה... אך בקטע זה, למרות בנראה שניבנו כפרוייקט אחד, חוזרים על החלוקות האנכיות הצרות של בתי התעלה העתיקים

עצרנו לחניית סנדביצ'ים (כן מסכנים הילדים האלה..) בפינה קסומה.

יש גם בלוקי בניינים יותר מסיביים.

 גשר מרשים בין האייים לעיר. לבלתי ממונעים בלבד.

 במקרה עברנו על יד שוק נחמד בו קנינו קצת גבינות לארץ וגם עוד מנת הרינג לפינוק אחרון...
שוק של עגלות ודוכנים פריקים, ממש אחד מכל סוג: גבינות, פטריות, אוכל לבנוני, מעין מכולת, פירות וירקות, ועוד כ-5 דוכנים מסוגים אחרים.

 עברנו ליד טחנת הרוח שבעיר. קיווינו לבקר בה, אך היא בית מגורים פרטי.

טרם הזכרנו שדווקא היום יצא חום של ממש, גם עבור ישראלים. מעל 30 מעלות. הרכיבה התישה.
לכן רכבנו אל ה Tropen Musem. זהו מוזיאון שמתעסק בתרבויות של עמים שונים בעיקר אלו שהולנד כבשה בדרום מזרח אסיה. מסתבר שהולנד שלטה באינדונזיה עד 1949, וגם אז לא שמחה לשחרר.
אירוני משהו להימלט מהחום למוזיאון העוסק באזורים טרופיים, אך מיזוג האויר בו היה מהמשובחים.

אולם מרכזי ענק, סביב שלוש קומות תצוגה. מלאות בפסלים, בובות, כלי נגינה, חפצי פולחן, בדים, סיפורי חוקרים וילידים. עושר רב מאוד של מוצגים. 

רועי ונגה שומעים סיפור עם

מולם תבליט נופים ודמויות המוארות מקומית בהתאם לסיפור.

שלטים אלה מפוזרים ברחבי המוזיאון. הבינו שיש בעייתיות בסיפור הקולוניאלי של הולנד, ומדברים על התייחסות מגוונת יותר למוצגים.

המוזיאון היה יפה, מעניין וראוי לביקור בכל מקרה, אך הדבר הטוב ביותר בו היתה העובדה שהיה ממוזג. כשבחוץ 32 מעלות זה מאוד נחמד שמשהו מממוזג (זה לא רגיל באמסטרדם).
אך בסוף צריך לצאת:

מבנה המוזיאון מבחוץ. ממשיכים לרכב.

היה צריך עוד לאכול. הקהל דרש, ובוודאי לא כדאי להגיע רעבים לטיסה (בעיקר כאשר לא מוגש בה אוכל, אם כי גישתנו תמיד היא לא להסתמך עליו גם אם יש).
החלטנו לפני החזרת האופניים לנסוע לאכול פנקייק במסעדה הקטנה באמסטרדם. פעם אחת הגענו אליה כשהיתה כבר סגורה והפעם כשהגענו אמרו שאין מקום ורק עוד שעה יהיה. קצת מאוחר לנו בהתחשב בטיסה. ויתרנו.

אכזבה - אין מקום.

 אבל מתוך זהירות הפעם האכלנו את הילדים בגלידה/קרפ לפני שהמשכנו בחיפושינו.

 נסענו להחזיר את האופניים. ליד מצאנו מסעדה נחמדה בה האכלנו את הילדים בארוחת ערב מסיבית כדי שישנו טוב בטיסה.

יורדים לחנות ההשכרה

 זהו. הוצאת מזוודות, וברכבת לשדה התעופה סחיפול. סידורי בגדים ואריזות אחרונים.

להתראות הולנד

הולכים לחפש את השער עליה. הטיסה אחרה בשעה ביציאה, רובנו ישנו בה. 

בשדה התעופה של סכיפול יש שעון כביכול אנושי, מולו עמדנו מהופנטים כ-5 דקות. הברקה של ממש, אפשר לומר דוגמא לאלגנטיות ההולנדית שבהחלט יכולה לבוא עם קריצה של הומור.

עכשיו גם עם החלפת שעה.

חזרנו עייפים אך מאוד מרוצים.....