אמסטרדם, הו אמסטרדם

 נפרדנו מלוסי, הוצאנו את חפצנו והלכנו למשרד לחכות לנהג המונית שאמור לקחת אותנו.

תמונת פרידה מלוסי

התלבטנו עם הנהג על איפסון המזוודות משעה 10 בה נגיע לעיר. בעל הדירה סרב לאפסן לנו את המזוודות עד לכניסה בשעה שתיים. הנהג הציע לנו קומבינה שיש לו חבר שעובד במלון אמריקנה באמסטרדם הוא יאפסן לנו את המזוודות במלון ואנחנו ניתן לו טיפ מכובד. המלון אפילו נמצא לא רחוק מהדירה, כך שהסידור הזה היה אידאלי מבחינתנו. וכך היה. מזוודותינו בילו כמה שעות בבית מלון שהוא כמה רמות מעל מה שהן רגילות לו, ואנו בינתיים עשינו סיבוב באמסטרדם ובסיום חזרנו לקחת את המזוודות ולתת טיפ לשוער. באותה הזדמנות ניסינו לברר על סידור כזה גם ליום רביעי כשאנו עוזבים אך לצערנו הוא לא עובד ברביעי... נצטרך למצוא סידור אחר. דיה צרה לשעתה. בינתיים יצאנו לסיור בעיר.
מכיוון שיום שבת, שוק הפרחים פורח. נכנסנו אליו.

בעיקר בצלים של צבעונים מכל הצבעים. את עונת הפריחה פיספסנו בחודשיים-שלושה.

ש

דנה החליטה ללכת לטייגר. חשבנו שזה רעיון טוב "לסגור פינה" זו. חיפשנו כתובת בגוגל ודנה נווטה אליה.

דנה ניווטה מצויין, אך בנקודה לא היה שם כלום. כלומר היו בתים תעלות, אופניים.... למרות שרועי ניסה להאשים את דנה שהיא לא יודעת לנווט, בסוף התברר שהחנות בהולנד נקראת flying tiger ולא סתם טייגר. חיפשנו שוב את המיקום שלה על המפה והגענו חזרה כדי לגלות שהיא היתה כמעט מאיפה שיצאנו לחפש אותה. לידיעת כולם היא נמצאת בכיכר רמברנט.

גן משחקים אקראי בדרך.

הגענו לדירה כדי לגלות שאת השמיכה הנוספת שביקשנו לא קיבלנו, למרות שהובטחה בהתכתבויות. וגם לא מגבת רחצה חמישית. האור בדירה הוא מינורי לחלוטין (חלק מבתי המנורה ריקים), אבל מצד שני פגשנו את המנקים (כלומר ניקו אותה) ומיקום שלה מצויין.
בשלב זה הינו כבר תשושים: אחרי אריזות הבוקר, ההגעה לעיר, ההסתובבויות והקניות בטייגר, סחיבת המזוודות מהמלון לדירה, כל זה הביא אותנו לתשישות ולשנת צהריים רצינית. בסיומה קמנו לארוחת ערב. הגענו ל cafe de klos האגדי כדי לגלות שייקח בין שעה לשעה וחצי עד שיהיה לנו מקום. לא שומרים ואם אתה לא נמצא אז קוראים לבא אחריך. יצאנו לעשות סיבוב קצת להעביר את הזמן חזרנו אחרי שעה כדי לגלות שכבר קראו לנו. שאלנו על השולחן שבחוץ ואמרו שאפשר וכך התיישבנו לאכול.
כך פתרנו כבר ביום הראשון את הסוגיות הגדולות ביותר של איה (הספייר ריבס של דה קלוש) ושל דנה (טייגר).

"בית תעלה" בצורת דג. בהצצה פנימה נראה כסדנא או עדיין במהלך בניה.

מחכים להזמנה. לפי השלט: קפה דה קלוש.

היינו כל כך רעבים שרק בסיום האוכל נזכרנו לצלם.

בסיום הארוחה חזרנו הביתה דרך קניות בסופר וכדי לישון.
קניות בסופר בעיקר כדי להיערך למריחה וייצור המוני (לא מספיק, לדעת רועי) של לחמניות וסנדביצ'ים שאותם נסחוב והם יסחבו אותנו משך היום עד לארוחה הרצינית (בסירה/דירה או מסעדה). כזכור הילדים בטראומה משיטה זו באיטליה, שם סחבנו עד לשעה שבה האיטלקים משום מה לא מוכנים לספק אוכל במסעדות, והמשברים היו קשים. כאן בהולנד השעות גמישות יותר, ובינתיים הטראומות (קצת) רגועות יותר.