משפחת האבירים

את הבוקר התחלנו בטירה Muiderslot אשר נמצאת ב Muiden. ערב קודם הבנו שלשוט אליה יקח הרבה יותר זמן מרכיבה על האופניים ולכן בחרנו באופציה ב'. אחרי השלמת שעות שינה והתארגנויות בוקר והמלצת שומר המעגן על הדרך היפה והנוחה לרכיבה יצאנו לדרך.  הרכיבה על אופניים בהולנד היא ממש נפלאה, בעיקר כי הרוכבים הם מלכי הדרך. עדיין גם בין הרוכבים עצמם צריך להיות מאוד ערנים כי יש גם ממש מהירים.
בדרך זו בתי הנהר הצפים מצד אחד (גילינו שהם מטפחים גם את החצרות שלהם שלכיוון היבשה) ובצד השני מישורי אחו אין-סופיים מנוקדים בפרות, כבשים, וסוסים.

הגענו לטירה והתחלנו לסייר בה.

שער הכניסה לטירה

נגה זוחלת לטירת הילדים

בתוך הטירה משימתנו היתה לחסום את האוייבים שמנסים לתקוף את הטירה. למשל במשחק המחשב הזה שבו משליכים סלעים על האוייבים השוויצרים שמנסים לכבוש את הטירה. או משחק שבו צריך לתת את כלי הנשק המתאימים על מנת לנצח את האוייבים. אנחנו כמובן הצלחנו. אולם במציאות השווצרים הצליחו לכבוש.

משחק השלכת סלעים משער הטירה אל המנסים לעבור על גשר הכניסה.

איה מקריאה את התדריך היומי בעליית משמר.

בחירת הנשק המתאים על מנת לנצח את השווצרים. המשחק הממוחשב מוקרן מלמעלה על שולחן העץ.

המבצר גבוה והנוף ממנו כמובן מרהיב, הנה הנוף לכיוונים השונים.

מזרחה, לכיוון הגנים המעוצבים למשעי.

דרומה, המשך נהר ה-Vecht אל פנים הולנד.

כללית צפונה, שפך ה-Vecht (מבוטא בערך פכט) לימה שהיתה פעם חלק מהים הצפוני.

  המשכנו לסייר במבצר. והגענו לחדר התלבושות.

מלחמת אחים אבירים

ליצן החצר

עוד משחק, מלחמות אבירים על הסוסים. מוקרן על המשטח כמשחק מחשב עם אבירים הדוהרים זה מול זה.

בחצר המבצר.

צילום בשביל סבא, פתאום נחת בחצר. עם רצועות לרגליו. אולי בז מאולף?

 חזרנו לסירה על מנת להמשך בדרך אל עבר היעד הבא שלנו, פאתי אמסטרדם שקיוינו לחוות גם מהתעלות.

נגה באמצע המתח... ננזפה שאין ללכת תוך כדי קריאה על הסירה. ורצוי גם לא על היבשה.....

ליד טחנת הרוח (אי אפשר בלי) עצרנו לשוח או יותר נכון לארוחת צהרים. נקשרנו לעמודים באמצע הנהר על מנת שנוכל לאכול את הפסטה בולונז בניחותא. בסיומם נגה ורועי החליטו לקפוץ למים. שם התגלה כמובן שהמים קפואים...

קשורים לעמודים שאינם על הגדה. רצינו להציע לשכן להחליף סירות, אבל הוא לא היה בבית. כלומר בסירה.

נגה ורועי בדרכם למים

נגה מיד יוצאת מהמים הקרים האלה... קפואה אך מאושרת. ברררר...

 כל חברת השכרת סירות שמכבדת את עצמה שמה תמונה של קפיצה למים מהסירה. גם אנחנו בלוג מכובד שכמותנו לא יכול בלי אחת כזו. קבלו את  רועי...

קפיצת ראש מהסירה למים.

כשהגענו חנינו בפאתי אמסטרדם.
במקום שבמפה סומנה מרינה היה רק מעגן פרטי קטן, שנראה חדש. וללא משרד או שירותי חוף. שכן חביב מסירה קרובה, שחקרנו אותו למהות המקום, טילפן לבעל המעגן, שהרשה לנו להישאר ללילה. נתן לנו את הקוד לשער הכניסה למעגן, אך על חיבור חשמל לסירה (הנחוץ עבור חשמל 220 זמין בסירה) לא היה מה לדבר. לכן חל ניתוק חד-יומי מהמחשב, ובהתאם נאלצתם אתם, קוראינו היקרים, להמתין יום נוסף לעדכון זה.
לחוששים, טעינת מכשירים במתח נמוך אפשרית גם ללא אותו חיבור חשמל מהחוף, כך שלא לגמרי חזרנו למאה העשרים החשוכה....
לאור הבלגן בעגינה והשעה המתאחרת ויתרנו על שיט לתוך מרכז העיר אמסטרדם.
במקום זאת הלכנו ברגל לאורך האמסטל וקצת בשכונה (שימו לב- למרות המטרו), בעיקר כדי לקנות מצרכים לארוחת הערב.

המטרו מאחורינו ואנו צועדים

לסיום הערב אכלנו מרק וחביתה משודרגת בסירה.

ארוחת הערב מרק.

 נגה היתה הראשונה לגלות את הקשת הכפולה שהופיעה במהלך ארוחת ערב.
האור בחוץ מאוד מטעה - זה אחרי תשע בערב.

סוף היום הארוך והמתיש. לישון.