יום של מוזיאונים

הדירה שהגענו אליה בנויה משני חדרי שינה, אחד למעלה ואחד למטה (עם המטבח). הכניסה מהרחוב היא למפלס ביניים ובו מעין סלון. המיקום שלה טוב, והיא נקיה ומזמינה, אבל כל מה שקשור לבעיות אין עם מי לדבר... בקיצור אם הכול טוב אז היא אחלה אם יש בעיה אפילו קטנה אין עם מי לדבר. לא עונים בטלפון ולא מגיבים לסמסים. "דברים קטנים אבל מעצבנים", כמו נורות חסרות בכמה גופים, נקודה שהערנו עליה כבר בכניסה לדירה, לא זכתה להתייחסות.

הדירה

התחלנו את הבוקר בבית אנה פרנק. כלומר מכיוון שהצלחנו להשיג רק 3 כרטיסים בהזמנה מראש רק הילדים הלכו לראות את הבית וההורים חיכו בחוץ (בינתיים שתינו קפה ועוגה).

רועי ונגה יצאו ראשונים וקיבלו סנדביצ'ים. ישבנו וחיכינו כדברי השיר "וכולם מחכים לשולה לדנה..."

 אחרי שירדנו על דנה כמה זמן לוקח לה במוזיאון, ואיתי הודיע לה שיותר היא לא יכולה להתלונן עליו... צעדנו למוזיאון ואן גוך.

חנות לנעלי בלט שעברנו בדרך

בתי לבנים, גשר מעל תעלה, אופניים ופרחים בצידי הגשר. הכי הולנדי שיש. ורועי.

בתי לבנים, גשר מעל תעלה, אופניים ופרחים בצידי הגשר. ובנות המשפחה.

חיפושית אדומה ישנה עם גג נפתח!! בתי לבנים, גשר מעל תעלה, אופניים ופרחים בצידי הגשר. ודנה.

 ההנאה הראשונה שהיתה לנו מהמוזיאון היתה לראות את התור הענקי שיש בפתח המוזיאון וללכת לכניסה ללא תור של בעלי כרטיס המוזיאונים... איזה כיף. במוזיאון כל אחד הלך לדרכו איתי ודנה לקחו מדריך קולי, רועי ונגה עשו ביחד את הפעילות לילדים שבסיומה הובטח פרס.

המוזיאון מבפנים. מובן שאין לצלם באזורי התמונות.

נגה ורועי מסיימים את הפיתרון הסופי של משימת הילדים, והולכים אל הדלפק לקבל את הפרס. חלק מהתשובות נגה ענתה עליהן בעברית ורועי תרגם בצד.

מילוי סופי

מסתבר שצריך גם לענות על שאלות ולהסביר את התשובות. לא מחפפים פה- זו היתה כמעט "הגנה על התזה" מה שהבחור חקר ושאל. אל חשש, נגה עברה את הבחינה. החלק שהשאיר את הבחור כמעט ללא מילים היתה תשובתה של נגה על השאלה איזו תמונה היא הכי אהבה, איפה היא תתלה אותה בבית ולמה. נגה כתבה שהיא אוהבת את תמונת הסירות והיא תתלה אותה בממ"ד כי גם יראו אותה הרבה, וגם אם תהיה אזעקה אז להסתכל עליה יכול להיות מרגיע. על זה העיד הבחור: "אני אפילו לא יכול לדמיין את זה..."

מנוחת הלוחמים אחרי המוזיאון המתיש - כמובן סנדביצ'ים (ראו הסבר בפוסט הקודם).

זה מקום שרק איתי ראה כי אחרת היינו גם בודקים בדיוק

אחרי שני המוזיאונים הבנו שהסטדליק (מוזיאון לאומנות מודרנית) יהיה כבר יותר מידי ולכן החלטנו ללכת לחוויית היינקן. שהפכה באמת למסע חסר בושה לקידום המותג, אבל עם מיני הפעלות מגניבות ברובן, סתמיות בחלקן.

במשחק כדורגל שולחן מותח של הורים נגד ילדים 10:9 לטובת הילדים.

התאמנו במזיגת בירה לכוס, תחת עין של בוחן. כמובן שמצא דרך להלל יחד עם הביקורת, שלא נצא עם שמץ הרגשה רעה חלילה.

איה עם הצלחה מועטה..

רועי עם קצת יותר יכולת

סיימנו את היום בהזמנת המבורגרים ב- Lombardo's . מכיוון שהמקום קטן לקחנו והלכנו את המרחק הקצר לדירה ושם אכלנו אותם. ההמבורגרים היו טעימים מאוד. אחריהם הלכנו לישון, שבעים ומרוצים.

קוריוז שראינו בדרך: שלט בית חב"ד (עם משהו שקשור לגיוס כספים, בכל זאת יהודים...)  - לצד דגל הגאווה. רק באמסטרדם כנראה באמת אפשרי...