הרוחות סוערות

הבוקר שוב ההורים קמו ראשונים כהרגלם, ואחרי התארגנויות ראשוניות של הבוקר החלטנו לצאת לדרך כשהילדים עדיין ישנים. הכוונה היתה להתקדם לאורך הנהר עד לנקודה  שבה נהיה הכי קרובים לפארק Amsterdamse Bos (שבו גם מתקן טיפוס וחבלים) אליו התכוונו להגיע. ומשם באופנינו לפארק. 

בדרך ראינו סירות ישנות עוגנות להשערתנו מחכות להפוך לבתים

כשעצרנו ליד טחנת הרוח הגענו לנקודה היהודית הראשונה משתיים ליום זה (השניה בהמשך): החשש לצאת בעננות המאיימת בגשם. הערנו את הילדים והחלטנו ביחד שכנראה לפארק לא יהיה כל כך כיף ללכת בהתחשב במזג האוויר הקר והעומד לטפטף. ביחד עם הילדים החלטנו לוותר ולהמשיך לשוט הלאה.

כמובן אי אפשר בלי תמונת טחנת הרוח היומית שלנו.

הברווזים תמיד שמחים לקבל שאריות לחם מנגה.

עצרנו בעיירה ציורית בשם Ouderkerk a/d Amstel ששם נמצא בית הקברות היהודי. בעבר יהודי אמסטרדם לא היו מורשים להקבר בעיר, ולכן הם קנו חלקה בעיירה הזו על מנת שיוכלו לקבור את מתיהם. אחרי שחזר איתי (שהלך להביא משהו מהסירה וקצת לא הצלחנו להיפגש),  נכנסנו כמובן לבית הקברות.

בכניסה לבית הקבברות הסברים גם בעברית לשמחתה של נגה.

בית קברות זהו בהחלט מקום פסטורלי

המשכנו להסתובב בעיירה, וראינו הרמת גשר ידנית. הראשונה שראינו וכנראה מהאחרונות המתפקדות עדיין. האיש עומד ומסובב גלגלת על מנת להרים את הגשר.

נכנסנו למאפייה הנמצאת במקום מאז 1896 ושאלנו את עצמנו כמה עבשים יהיו המאפים שלה בהתחשב בזמן הארוך שהם שם. להפתעתינו המאפים היו משובחים ביותר.
המוזיאון המקומי הסמוך היה סגור. לשמחתם של חלקנו, לצערם של אחרים.

דנה עם סוג של קרם שניט, נגה עם סוג של סברינה ומעליה קישוט ציורי, ורועי עם עוגת פקאן 

לאחר הסיור המשכנו לשוט על הנהר לעבר היעד שלנו שהיה אמור להיות  Woerden. כמה שעות טובות של שיט.

ביציאה מ-Ouderkerk, עם הפנים דרומה.

מה שאתם רואים בתמונה הבאה זה את הסירה שלנו עוגנת בעיירה Uithoorn. והסיפור הוא כזה.
ליד גשר מספר 724 במפה עצרנו על מנת לחכות שיפתחו לנו. אנו רואים שהם לא פותחים. היינו בהתלבטות כי מצד אחד כתוב על המפה גובה 2.58 מ' ואילו על השלט כתוב בגדול 2.40 מ'. זה מאוד קריטי כי הסירה שלנו בגובה 2.50 מ' והשאלה היא עוברים או לא...
התקשרנו לחברת ההשכרה להתייעץ. שם אמרו לנו שבכלל בגלל הרוחות החזקות אנחנו צריכים לחנות ולא להמשיך לנסוע, שהם אפילו שלחו לנו SMS שאומר את הדברים האלה. לכן הוא אמר אני אתקשר לגשר שיפתחו לכם. ומיד אחרי הגשר תעגנו. כך עשינו.

לוסי מקורקעת...

ירדנו לסיבוב בעיירה תוך כדי כך גילינו שיש מרינה מסודרת במקום כולל מקלחות (מה שלא היה לנו לילה קודם). התקשרנו שוב למשרד לשאול אם אנחנו יכולים לחזור אחורה על מנת לעגון במעגן ואמרו לנו שכרגע לא כי הרוחות חזקות מידי ושנחכה לקראת ערב אז צפויה רגיעה ברוח. החלטנו לשלם על עגינת לילה במקום בתקווה שנוכל לחזור לחנות אבל אם לא לפחות להיות מסוגלים להשתמש בשרותי המקלחות שלהם.
אחרי סידורים אלה, בשעה ארבע ומשהו, הלכנו לאכול צהריים מאוחרים (הילדים כבר היו ממש עצבניים). עשינו סיבוב קצר בעיירה (נגה מצאה גן משחקים נחמד) וחזרנו ללוסי לחכות. אחרי עוד כשעה החלטנו לשוט למעגן. עלינו לדבר עם אחראי הגשר שיפתח לנו. אמנם עדיין היו רוחות חזקות, אך בכל זאת פחות. איתי הסקיפר המקצועי שלנו ניווט אותנו ישר למעגן לחניית הלילה. אם כי שכן הולנדי חביב במעגן שיפר את העגינה שלנו לרציף, שלא נראתה לו. היה קורקטי למדי, נראה לי שבליבו קילל קשות את הזרים האלה שלא מבינים כלום ואת חברות ההשכרה שצריך לסגור לאלתר. תכלס הוא צודק.
מקלחות, ארוחת ערב קלה (הסנדביצ'ים שהכנו לפארק ולא אכלנו בבוקר) -  ולישון. לילה טוב.
העצירה הבלתי מתוכננת של חצי יום שיבשה את התכנון העקרוני של השיט לימים הבאים. לא שייחסר זמן, אבל צריך לראות איך להתארגן בהתאם. ככה זה כשתלויים באיתני הטבע....