"היום אמור להיות היום הכי משעמם בטיול" כך הכריז רז בתחילת הבוקר... בכל זאת נסענו לשכונת Shoreditch על מנת לעשות "סיור חינם/חופשי" (כלומר שלם כראות עיניך, אבל בהחלט תשלם) של ציורי הגרפיטי בשכונה.
תחילת הסיור
ג'יימס (שוב אבל אחר) המדריך שלנו הסביר בהרחבה על התופעה לאורך הסיור קצת הבנו ממנו שבעצם גם הוא אומן רחוב כזה אבל הוא לא אמר לנו מה מהציורים הם שלו...
התופעה הזו כל כך התרחבה שחברות מסחריות שוכרות שטחי קיר בשכונה ומשלמות לאמנים/ציירים שיציירו עליהם פרסומות והשאלה היא אם זה עושה טוב לאמנות הזו (ולשכונה) או לא.
למעלה החתרני
למטה ממוסחר פרסומת לסרט
זה בית שמכוסה מכל כיווניו בגרפיטי כל קטע צוייר ע"י מישהו אחר. יוזמת החברה בעלת הבנין אחרי שהנסיך צ'ארלס אמר עליו שזה הבית הכי מכוער שהוא ראה. כלומר זה ממומן אבל לא פרסומי.
חזית לרחוב שבאנו ממנו
עוד צלע של בית
הקטע מהצד
בהמשך הרחוב בית שמתכתב עם פסל-הרחוב של שקספיר, באתר בו החל התיאטרון שלו. על הבית- רומיאו וג'ולייט.
מתכתב עם פסל שקספיר ברחוב
אחד הדברים שקורים ובסה"כ מקובלים זה לצייר על יצירה אחרת. במיוחד אם זו לא יצירה שהוזמנה ע"י בעל הבנין. לא ברור למה יש יצירות המחזיקות שנים ויש יצירות שמחזיקות יומיים. ג'יימס אומר שמרבית האמנים מכירים זה את זה ויש גם הידברות בינהם.
דובון חמוד
אותו אומן כמו בהתחלה
אחד יפה במיוחד
אחד האמנים צבע חצאי ברוקולי והדביק על קירות השכונה, כמחאה על תרבות הצריכה. ילדים שהורידו ואכלו הורעלו מזה והעירייה חייבה אותו להסיר את כל הברוקולים התלויים. לכן יצק חצאי ברוקולי מגבס, צבע ותלה אותם. תיירים מסין ראו אחד כזה שנשאר אצלו בסטודיו וביקשו לקנות. איכשהו זה הפך ללהיט מסחרי והיום הוא מוכר את זה כיצירות אמנות ועושה הרבה כסף מזה.
אותו אמן כמו השור
מחאה כנגד המלחמה באוקרינה
ארוע נדיר שגרפיטי נשמר ולא מוחקים אותו אבל הציור הבא נשמר כבר 10 שנים. מידי פעם שנוגעים בו קצת האמן חוזר אליו ומתקן אותו כפי הנראה.
הגרפיטי שמחזיק כבר 10 שנים
נגה ברגע מנוחה
משם נסענו באוטובוס אל ספינת המלחמה בלפאסט ( HMS Belfast ) . לא לפני שאכלנו בשוק ענק של אוכל ושמונצס, עדיין בשכונת Shoreditch .
אוטובוס לספינת המלחמה
ספינת המלחמה אה"מ בלפאסט הושקה ב 1938 בבלפאסט. השתתפה במלחמת העולם השניה ואח"כ גם במלחמת קוריאה ובכלל הסתובבה הרבה בעולם. אורכה 187 מ' רוחבה 21 מ'. והיו עליה כ 750-850 אנשי צוות. בעקבות יוזמה של אדמירל-משנה סר מורגן מורגן-ג'ילס, הוחלט להביאה ללונדון - שם הפכה למוזיאון צף/קבוע ונפתחה לציבור לראשונה ב- 1971.
על הסיפון בהתחלה
חדר מצב (המעצבנים שם קיבעו למקום את כל שפופרות הטלפונים - כנראה מסיבות טובות- אבל נגה הצליחה למצוא אחת שלא קובעה)
נגה הצליחה למצוא אחת
תא הקפטן. תחלס אין לו שום שולחן פה רק כסא
מנוחה על הספינה
חדר המכונות וחדר דוד הקיטור אולי הכי מרשימים
ספינת המוזיאון מבחוץ, בהמשך טיול מערבה לאורך הטמזה.
כשיצאנו מהמוזיאון הזדמן לנו לראות את גשר הטאוור נפתח על מנת שסירת מפרשים גדולה תוכל לעבור.
מבט על הגשר שמעביר ספינה
בסיור הגרפיטי המדריך שלח אותנו לראות על גשר המילניום את פרוייקט המסטיקים שמישהו עשה. הוא צייר על כל מיני מסטיקים שדבוקים לרצפה.
יצאנו לחפש את המסטיקים
דוגמה לאחד מהם
גשר המילניום הוא גשר הולכי הרגל היחיד שנמצא מעל התמזה. הוא נבנה ע"י משרדי האדריכלים והמהנדסים מהנחשבים בלונדון ועדיין התנדנד כשנפתח לשימוש וכונה ע"י המקומיים The Wobbly Bridge . מאז שיפרו אותו.
כאן ממש נפרדנו מההוקי טוקי שנפל למים מהידיים של רז
המשכנו לאורך התמזה.
ברחבה אחת הצופה על הנהר ראינו מוטבעת בריצוף אבן מגשר לונדון המקורי. בכיתוב על האבן הסבירו שב-1967 מליונר אמריקאי קנה את המקורי והיום הוא מורכב באריזונה בארה"ב. לא ברור אם הוא חשב שהוא קונה את ה-Tower Bridge האיקוני הרבה יותר. ןבאותה תצפית חרטו גם ציטוט של חוקר-העולם סר פרנסיס דרייק (האנגלי הראשון שהקיף את כדור הארץ), בתרגום חופשי: "שני דברים נדירים ביקום: השמש בשמיים והתמזה על הארץ".
חצינו על גשר אחר לכיוון Leicester Square.
שם סיימנו עם ארוחת ערב בפיצריה נחמדה, ומשם כבר נסענו למלון. התוכניות לביקור ב"הייד פארק קורנר" כבר לא היו ממש רלוונטיות. רז לא היה בטוח לגבי ההצהרות של תחילת היום... מתחילים להריח את הסוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה