סוף סוף לונדון מחכה לנו

שלום
אני נוסעת
אני לא רוצה
שתלוו אותי הלאה
לא שיש לי אשליות
בקשר ללונדון
לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד



אז התחלנו את הניסיון השלישי להגיע ללונדון והפעם היא חיכתה לנו.

התחלנו את היום בצ'יל (זה מאוד שונה כשטסים בצהריים.) נגה אפילו הספיקה לגמור את שיעורי החופש באנגלית.
הגענו לשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה כי כולם אומרים שזה המינימום שצריך... תוך שעה ורבע מצאנו את עצמנו כבר אחרי הכול יושבים ואוכלים את הסנדביצים הטעימים שלנו.
אבל קארמת הזמנים לא יכולה לדלג עלינו לגמרי, ולכן הטיסה שלנו יצאה באיחור של שעה ורבע ( מילאנו את מכסת זמן נתב"ג שלנו). יצאנו להרפתקאה שלנו.
מכיוון שחיכינו לקבל אישור המראה, הכריחו את כולם לשבת כאילו ממריאים. זה לא נותן הרבה מרחב של דרכים להעביר את הזמן, אבל היינו מוכנים לתורים מבעוד מועד אז היה לנו טאקי. התחלנו לשחק, ומלפנינו ישבה ילדהבת 6 עם הוריה ששמה לב למשחק ואמרה לנו "אתם יודעים שגם אני יודעת לשחק טאקי..." אחרי המידע הזה מיד צרפנו אותה למשחק ותוך כדי המשחק התברר שהאבא הוא אבא של לינו מהכיתה של נגה, זיהה את איתי מהזום...

יד מציצה לטאקי

זהו השאר היה כבר די צפוי ביקורת דרכונים, מזוודות (שהגיעו), שאטל לרכבת בלוטון, רכבת לקינג-קרוס, והתחתית פיקדילי ליין למלון.

נוף לפני הנחיתה

הגענו ומצאנו את ליברמן ממוקמים דירה מעלינו, מחכים לנו לארוחת ערב של סלט. היה מעולה